יום שבת, 1 באפריל 2017

לונדון

לונדון, לונדון, לונדון... עיר החלומות שלי. תמיד כששואלים אותי לאיזה מקום אני הכי אשמח לחזור התשובה היא לונדון. ולכן, כשעלה הרעיון לנסוע לגיחה לחו"ל לכבוד יום הולדתי היה ברור שהיעד יהיה לא אחר מאשר לונדון. 
אני לא יודעת מה יש בעיר הזאת שמושך אותי כל כך, סה"כ עוד עיר אירופאית אפרורית ועייפה למדי, עם אלפי תיירים ברחובות והרגשה של מיצוי מסוים (כי באמת, כמה אפשר לראות את ארמון בקינגהם ולתהות האם המלכה בבית?). ובכל זאת... הקסם של לונדון עדיין שם. אם זו הרכבת התחתית שכל מסע בה מזכיר לי את "לעולם לא עולם" של ניל גייימן או קינגס קרוס שהרכבת להוגוורטס תכף יוצאת ממנה ואם זה סתם שיטוט ברחובות העיר היפה הזאת.

בטיול הזה שנערך אחרי שני ביקורים מאוד מתויירים שלי בלונדון,  החלטנו להתמקד פחות בכנסיות וארמונות ויותר בשווקי האוכל של העיר. שתינו זללניות לא קטנות והרעיון של ארבעה ימים מלאים באוכל מכל הסוגים והמינים קרץ לנו מאוד. 

אז קנינו כרטיסי טיסה, הזמנו מלון וביום חמישי בערב נחתנו בהית'רו. קצת התברברנו עם רכישת האויסטר (כרטיס הנסיעה במטרו), ואחרי נסיעה של שעה וקצת ועוד קצת התברברות הגענו למלון הקטנטן שלנו (Hotel Meridiana). טיילתי בהרבה מקומות בעולם, וחוץ מהוסטל מזעזע במיוחד בגוואטמלה (שעזבנו אחרי לילה נוראי אחד) לא ראיתי מלון עם חדר כזה קטן וצפוף. בקיצור, לא מומלץ במיוחד. 


17.3.2017 - יום שישי

את היום הראשון בלונדון החלטנו להקדיש לשוק קמדן, שנמצא (כמה מפתיע) בקמדן, עשר דקות נסיעה במטרו מהמלון שלנו (לפחות משהו חיובי היה בו). השוק הוקם ב1974 וכיום הוא השוק הגדול ביותר בלונדון ומכיל עשרות חנויות בגדים, תכשיטים, פיציפקעס ודוכני אוכל מכל העולם. הגענו אליו לקראת תשע וחצי, מה שהתברר כטעות, שכן השוק נפתח באופן רשמי בעשר ובאופן פחות רשמי דוכנים רבים לא פותחים את שעריהם לפני אחת עשרה. 
אז הסתובבנו קצת ברחוב הראשי בקמדן (Camden High Street), שתיתי קפה לא רע באחד מבתי הקפה שם ולקראת עשר חזרנו לשוק. 

התחלנו מלהסתובב מסביב לTokyo Bakery, דוכן קרפים מלוחים ומתוקים שנשמע מעניין מהתיאור וחיכינו שיפתח.  
לדוכן יש מבחר יפה של קרפים, אנחנו הלכנו על אחד עם בייקון, ביצת עין, גבינה וכמהין. היה טעים, אבל לא ממש שווה את ההמתנה, תוספת של תרד הייתה משדרגת את המנה פלאים. 


הדוכן השני שניגשנו אליו, Arepazo Brothers, היה מוצלח בהרבה. בדוכן מכינים ארפות, פיתות ונצואליות שמנמנות מקמח תירס שממולאות בבשר בקר או עוף, אבוקדו, שמנת חמוצה, ותבשיל שעועית שחורה. לקחנו ארפה עם בקר וגם צ'יפס פלנטיין לטעימה. הארפה הייתה מעולה. חמה, מנחמת, עם תבשיל בשר מושלם שהשתלב עם כל התוספות. צ'יפס הפלנטיין לא היה לי טעים (אבל אני לא אוהבת בננות). דוכן מומלץ בחום. 



בשלב זה הרגשנו שבעות יחסית ועברנו לטייל בין החנויות והדוכנים האחרים שמכרו דברים מעניינים יותר ופחות. חלק מהשוק בנוי על אורוות סוסים ויש שם מעברים קטנים ומפתיעים שמחברים בין החלקים השונים שלו. בהחלט מקום כיפי להעביר בו כמה שעות. 
אחרי כשעתיים של הסתובבות וצילומים התחלנו להרגיש שמתאים לנו קינוח ועצרנו בStolle, מאפייה קטנה עם מאפים שכל אחד מהם נראה יותר יפה וטעים מהשני. 
לקחנו מאפה פטל עם רוטב שוקולד שהיה טעים וטרי, רק חבל שלא חומם קצת. היה משפר אותו בכמה רמות.


עשינו עוד סיבוב קצר בשוק והחלטנו לחזור למרכז העיר לשתיית כוס יין בGordons, בר היין העתיק בלונדון. הבר הוקם ב1890 וממוקם במעין מרתף- מערה עתיק, הוא מואר בנרות מה שיוצר אווירה מיוחדת ונעימה וכיאה לבר יין יש בו מבחר גדול של יינות. חוץ מיינות מוגשות במקום פלטות גבינות וסלטים ביתיים. חלקנו בקבוק יין אדום קטן וטוב, נהננו מהאווירה והמשכנו הלאה.


ההלאה שלנו כלל טיול רגלי קצר על גדות התמזה (בין גשר לונדון לטאוור) ולאחר מכן ביקור בSky Garden, גנים שנמצאים בקומה העליונה של אחד הבניינים הגבוהים בלונדון. הכניסה חינמית אבל צריך להזמין מקום מראש. המקום מבטיח נוף לכל לונדון, קוקטיילים במחירים מופרזים, כמה מסעדות וגנים ירוקים. במזג אוויר טוב יש מרפסת תצפית פתוחה. סה"כ חמוד, ואם יש זמן ויום יפה אז כדאי. אם לא, אז לא נורא, לא הפסד גדול.



התכנון המקורי שלנו כלל קוקטיילים באחד הברים המפוזרים בגנים, אבל לאחר שראינו את המקום הבנו שיהיה לנו עדיף להמשיך ולמצוא משהו נעים וזול יותר.

היו לנו כרטיסים להצגה, והחלטנו שיהיה נחמד לאכול משהו לפני, כי אחרי נהיה עייפות. בדיוק היה יום פטריק הקדוש אז רציתי למצוא פאב בריטי כיפי, לשתות איזו בירה ולאכול איזה פיש אנד צ'יפס טוב, אבל כמובן שכל הברים היו מפוצצים. ולשתות בירה בעמידה כמנהג המקומיים לא עובר כבילוי מוצלח אצלי. 
אז הסתובבנו קצת בסוהו ורעות שכנעה אותי לעצור בShoryu, מסעדת ראמן. עד אותו יום טעמתי ראמן רק פעם אחת, בנמל התעופה בהונג קונג, והוא היה לי נחמד, אבל לא נפלתי. הראמן בShoryu, לעומתו, היה פשוט מעולה. עומק של טעמים ומרקמים שלא חוויתי כמותו. מעולה.  
את הראמן ליווינו בשני קוקטיילים חמודים (גם אם מעט מתוקים מידי) ובלחמניית באן מאודה ממולאת בעוף בטמפורה עם מיונז, צ'ילי חריף ומלפפון. הבאן היה טעים, אבל אכלתי כבר טובים ממנו.




שבעות ומרוצות יצאנו מהמסעדה ושמנו פעמינו לעבר תאטרון וינדהם להצגה החדשה Don Juan In The Soho בכיכובו של דייויד טננט המהמם. התיאטרון יפהפה, נפתח בשנת 1899 ופועל מאז. ההצגה הרשימה אותנו הרבה פחות. וולגרית, מיזוגנית ובעיקר לא מצחיקה (אלא אם כן אתה גבר לבן שרק מחפש להשפיל נשים ורואה בהן לא יותר מכלי למימוש היצרים שלך. לפי תגובות הקהל היו לא מעט כאלה). בקיצור: מאכזב. 


משם, עייפות אחרי יום ארוך מלא בטיולים ובאוכל טוב, חזרנו למלון ונפלנו לישון. 


18.3.2017 - יום שבת

את היום השני שלנו פתחנו בעמידה בתור להצטלם ליד פלטפורמה 9 ו3/4 בתחנת קינגס קרוס, שתי דקות הליכה מהמלון שלנו. בתור מעריצות הארי פוטר לא יכלנו לוותר על ההזדמנות להרגיש ולו לרגע שאנחנו בדרך להוגוורטס. במקום יש חנות מזכרות עם צעיפים, שרביטים ועוד פיציפקעס יקרים יתר על המידה. האטרקציה העיקרית כמובן, היא הפלטפורמה עצמה שבה אפשר להצטלם עם צעיף ושרביט. תמונה של צלמת מקצועית תעלה 9.5 פאונד (יקר! אבל יוצא יפה), אבל אפשר כמובן להצטלם במצלמה הפרטית בחינם. 


אחרי הצילומים שמנו את פעמינו לכיוון שוק בורואו. זהו שוק האוכל העתיק בלונדון ומוכרים בו הכל. ירקות ופירות טריים, גבינות, נקניקים, לחמים וכל דבר אחר שעולה על הדעת. יש שם דוכנים רבים שמוכרים אוכל רחוב מכל העולם ולכל אחד יש את הייחוד שלו. מה שכן, השוק עמוס מאוד באנשים ואין ממש מקומות ישיבה לאכילת המעדנים הנמכרים בו. 




אחרי קפה וקרואסון שקדים נחמד (אך שוב לא מחומם) בPatisserie Lila התחלנו בסיבוב בשוק. 
במהלך הטיול התבייתנו על Scotchtails, דוכן ביצים סקוטיות שמוגשות עם סלט עלי רוקט קטן וצ'יפס בטטה פריך שהיה מעט מלוח מידי. הביצה הסקוטית שאכלנו הייתה מבושלת באופן מושלם, רכה מבפנים ופריכה מבחוץ, מעטה הבשר היה מתובל היטב ונראה לי שבתור הביצה הסקוטית הראשונה שלי נפלתי טוב. 



אחרי הצ'יפס המלוח התחשק לנו בירה, ולאחר חיפוש קצר מצאנו את The Rake, בר קטן שמגיש בירות מכל העולם. שתינו שתי בירות מוצלחות במרפסת המחוממת של הפאב וחזרנו לשוק.
תוך כדי הטיול בשוק קלטתי בזווית העין מישהי הולכת לה עם קיפוד ים בכלי קלקר, מייד ידעתי שאני חייבת לטעום אחד כזה ונעמדנו בתור לדוכן פירות ים טריים. רכשתי אויסטר וקיפוד ים ואני חושבת שהסרטונים הבאים מדגימים היטב כמה נהנתי משניהם:




האויסטר היה מלוח מאוד ועם טעם מובחן של ים שאני מניחה שהוא חלק מהקסם של פרי הים הזה. ואולי זה טעם נרכש שעוד לא רכשתי. 
קיפוד הים לעומתו היה פשוט דוחה עם מרקם של חלזון וטעם שאני לא יכולה לתאר במילה אחרת ממבחיל. אולי אם עושים איתו משהו הוא יוצא יותר טעים, ואולי גם זה טעם נרכש. 

המשכנו לטייל ולהתלהב מכל המבחר המטורף בשוק, קנינו פאדג' (מתוק מידי), גבינה (עבשה, מסריחה וטעימה) ופטל טרי (טעים נורא, כמה חבל שאצלנו הוא כל כך יקר ונדיר). 





התחשק לנו משהו בשרי, אז חלקנו בייגל עם בשר בבישול ארוך שהיה נחמד עם קצת יותר מידי חרדל ולקינוח רכשנו סיידרים אלכוהולים מוצלחים בדוכן שכמובן, מתמחה בסיידרים. 



השעה כבר הייתה מאוחרת אז יצאנו מהשוק וחזרנו לסוהו, לצפייה בהצגת צהריים של המחזמר The Book Of Mormon. בניגוד להצגה הקודמת שראינו זו הייתה פשוט מעולה: מצחיקה, עם ריקודים ושירים כיפיים וקליטים. חוויה מדהימה ומומלצת (אבל לא לאנשים רגישים מאוד, המחזמר הזה הוא לא בדיוק פוליטיקלי קורקט). הכרטיסים הנפלאים שהיו לנו (שורה ראשונה!) רק תרמו לחוויה. 



יצאנו מהתאטרון ואחרי סיבוב קצר בצ'יינה טאון הגענו לאירוע הקולינרי הבא שלנו: תה מנחה בPatisserie Valerie. בית קפה חמוד עם סניפים בכל רחבי לונדון. תה המנחה שלהם כולל מבחר סנדוויצ'ים קטנים, סקונס עם שמנת וריבה, עוגות קטנות לקינוח ותה ממבחר החליטות של המקום ב25 פאונד לזוג. 




הכל היה טעים וטרי, במיוחד הסקונס והסנדוויצ'ים הקטנים. המתוקים היו מוצלחים קצת פחות (וגם לא היה לנו מקום בבטן יותר), התה היה מצוין.

אחרי התה והמטעמים המשכנו למחזמר השני שלנו לאותו יום. הפעם: The Lion King. מהמחזמר הזה יצאתי נלהבת פחות. ויזואלית, הוא מרהיב, התלבושות והריקודים מהממים אבל הסיפור, הוא סיפור הדיסני המוכר והידוע. לא מפתיע ולא מלהיב במיוחד. 

ושוב, אחרי יום ארוך ומלא בפעילויות חזרנו למלון, פיפי, מקלחת ולישון. 


19.3.2017 -  יום ראשון ויום ההולדת שלי!

את חגיגות יום ההולדת שלי בלונדון התחלנו בשוק הפרחים בדרך קולומביה. השוק פתוח רק בימי ראשון ובעיקר מוכרים בו פרחים (הפתעה). יש בו עשרות דוכנים עם כל סוגי הפרחים והצמחים המוכרים לאדם, ריחות משכרים באוויר, וכמובן מאות אנשים שהולכים צפופים בטור ישר בין לבין. 



חוץ מדוכני הפרחים יש בשוק גם חנויות בגדי וינטאג' וכלי בית יפים וגם כמה מסעדות ובתי קפה. 
אנחנו עצרנו לארוחת בוקר בCafe Columbia שפתוח רק בימי ראשון ומגיש דבר אחד ויחיד: בייגלס במבחר מרשים של מילויים. 
אני לקחתי בייגל עם גבינת ברי, עלי רוקט וריבת חמוציות ורעות הלכה על בייגל עם בייקון וסלט ביצים. שניהם הגיעו חמימים והיו מעולים, כיאה למקום שמתמחה בדבר אחד. 



יצאנו מבית הקפה, הסתובבנו עוד קצת בין הפרחים ונסענו לכיכר טרפלגר, בתקווה בכל זאת לחוות קצת מחגיגות יום פטריק הקדוש שתוכננו בעיר לאותו היום. 
הגענו לכיכר וראינו שהחגיגות עוד לא התחילו והמתחם מגודר וסגור, חשבנו מעט על מה לעשות והחלטנו להכנס לנשיונל גאלרי שנמצאת ממש על הכיכר. בילינו כשעה במוזיאון (האהוב עלי בלונדון) בשיטוט בין הציורים היפים ויצאנו לראות מה קורה עם החגיגות. ראינו שפתחו את הכניסה למתחם וראינו גם את התורים הארוכים. התחבטנו בעניין, הבנו שלא מספיק מעניין אותנו הסיפור ווויתרנו על התענוג. 

הגיעה שעת ארוחת הצהריים וסוף סוף התגשמה משאלתי לאכול בפאב בריטי אמיתי: The Bear And Stuff. הזמנתי פיש אנד צ'יפס מעולים, הדג נעטף בבלילת טמפורה עדינה וטעימה והוגש על מצע פירה אפונה ונענע מרענן. הצ'יפס טוגן שלוש פעמים וזה הורגש, הוא היה פריך מבחוץ ורך מבפנים. אייל שני, מאחוריך. רעות לקחה נקניקייה מבשר צבי שהוגשה עם טבעות בצל על פירה רך עם רוטב פורט מלמעלה. היה טעים, אבל טעם הצבי דורש קצת התרגלות. את הארוחה ליווינו בבירות, אני בגינס, והיא בלאגר כלשהו שהיה מוצלח. 



מעט מסוחררות מהבירה המשכנו למוזיאון הבריטי לכמה שעות של הסתובבות בין שעונים עתיקים (יותר ופחות), אומנות יפנית מסורתית ומומיות, המון מומיות. היה מעניין, מסקרן ומעייף. 

מהמוזיאון חזרנו למלון להתארגן לאירוע המרכזי של היום: ארוחת ערב בLondon Steakhouse Co, המסעדה של מרקו פייר וויט, אחד השופטים האורחים האהובים עלי בתוכנית הבישול האהובה עלי מאסטר שף אוסטרליה. מרקו כמובן כבר אינו מבשל שם, אבל בכל זאת רצינו לחוות את סגנון הבישול שלו. 
הגענו למסעדה המעוצבת בסגנון קצת מיושן, המארח לקח את המעילים שלנו והוביל אותנו לשולחן מרווח מכוסה מפה לבנה. מיד קיבלנו גם תפריטים, מראש הזמנו את הארוחה העסקית של המסעדה במחיר של 27.5 פאונד לכל אחת. הארוחה כוללת מנה ראשונה, עסקית וקינוח. ובאופן מפתיע בתפריטים שקיבלנו הופיע גם קוקטייל. 
למנה הראשונה לקחתי פטה כבד עוף שהיה נפלא והוגש עם טוסטונים קטנים, ריבה כלשהי ועלי רוקט (מיותרים מעט). רעות לקחה מרק קרם סלרי שהיה חלק ומלא טעם. פתיחה נפלאה לארוחה. 
יחד עם המנות הראשונות קיבלנו גם את הקוקטיילים, שלי היה מתוק וחמוץ עם פסיפלורה, לא להיט. רעות נהנתה משלה. 



במנות העיקריות עשיתי פאדיחה... חשבתי שאני מזמינה ביף וולינגטון אבל הזמנתי ביף בורגיניון :-/. המנה הייתה טעימה, הבשר בושל היטב, הפירה היה מושלם ופיסות הבייקון שפוזרו מלמעלה הוסיפו טעם ומרקם כיפי. אם זו הייתה המנה שכיוונתי אליה בטח הייתי נהנת ממנה יותר. 
רעות הלכה על מנת בטן החזיר שהייתה מצוינת, עור פריך (crackling, כמו שמרקו אוהב) ובשר רך. יחד עם המנה הזמנו גם קערית תרד מוקרם שהיה תפל ולא מתובל. קצת מלח שיפר את המנה.
 את המנות העיקריות ליווינו בשתי כוסות יין אדום מצוין. 





לאחר מה שהרגיש לנו כמעט מידי זמן הגיעה המלצרית שלנו עם השאלה מה נרצה לקינוח. אני לקחתי קרם ברולה שהיה חביב. הקרם עצמו היה טוב אבל שכבת הסוכר הייתה עבה מידי והטעם המתוק העיב על הקינוח. רעות הזמינה פאי פקאן שהגיע עם גלידת בננות קפואה מידי. הפאי היה טעים. 




סה"כ הארוחה הייתה טובה, השירות היה יעיל (אפילו שהרגיש מזרז מידי) וחגיגות יום ההולדת הוכתרו כהצלחה. 
ומכאן, כרגיל, למלון ולישון. 


20.3.2017 - יום שני והיום האחרון בלונדון :-(

את היום האחרון בלונדון התחלנו בהתארגנות וצ'ק אאוט מהמלון ואז בארוחת בוקר בNopi, המסעדה של יותם אוטולנגי, שמחליף את מרקו פייר וייט במאסטר שף אוסטרליה (כן, אני אובססיבית לסדרה, אם היה לי מספיק כסף גם הייתי הולכת למסעדה של הסטון בלומנטל). 
המסעדה מהממת, עיצוב בהיר ונעים ושולחנות שמסודרים בצורה מרווחת שלא יוצרת תחושת צפיפות ומחנק כמו בהרבה מסעדות אחרות. 
הזמנתי מנת ביצים עלומות על לחם שיפון עם תוספת סלמון (9.9 פאונד) וקפוצ'ינו. רעות הזמינה פודינג אורז שחור עם חלב קוקוס, בננה ומנגו (9 פאונד). 
הביצים העלומות היו מושלמות, רכות ונוזליות. לחם השיפון היה טרי ופריך ועם הסלמון התקבלה מנה פשוטה וטעימה (גם עם מעט יקרה). 



מנת האורז גם הייתה מוצלחת, אבל הvalue for money שלה היה די נמוך. אפילו בננה שלמה לא הייתה שם. 

  
אני יצאתי מרוצה מהמסעדה, היה לי טעים ולא הפריע המחיר היקר. רעות התלהבה פחות. 

מארוחת הבוקר המשכנו לקובנט גארדן, שוק קטן וחמוד עם אנשים שמוכרים כל מיני דברים שמצאו בבית. יש דברים יפים ויש גם לא מעט זבל. חוץ מזה יש בו גם חנויות יוקרתיות, גלידריות, איזור של הופעות רחוב וסניף של Ben's Cookies, חנות עוגיות ענקיות וטעימות. 




מקובנט גארדן נסענו לאיזור גרין פארק לפגוש את בן הדוד שלי שגר בלונדון. שתינו איתו מיץ נחמד בJoe And The Juice, מקום שמגיש כמות מרשימה של מיצים טבעיים שנסחטים במקום. היה טעים. 


לארוחה האחרונה שלנו בלונדון נסענו לצ'יינה טאון ונכנסנו למסעדת דים סאם רנדומלית שנראתה לנו נחמדה. חלקנו דים סאם מטוגנים במילוי חזיר, דים סאם מבושלים במרק עוף ובמילוי עוף ודים סאם מאודים גם במילוי חזיר. כולם היו מעולים. 




היה לנו עוד קצת זמן לפני הנסיעה הביתה, אז עצרנו לקנות באו ענק ממולא בחזיר טחון, יכל להיות טעים יותר אם החזיר היה בבישול ארוך. אבל עדיין נחמד. 
כרגיל, התחשק לנו משהו מתוק אז חזרנו לקובנט גרדן לאחת הגלידריות שם וקנינו גלידות מעולות. 
וזהו... משם רכבת להית'רו והביתה... 



2 comments:

  1. כייף לקרוא כאן. אכן לונדון היא מיוחדת עבורי אך לא בת יחידה (פריז, ניו יורק - אחיותיה).
    ניסיתי למצוא דרך לקבל הודעה כשאת מפרסמת פוסט. לא מצאתי.
    אגב, אם התכוונת לדינר של הסטון בלומנטל, ממש עכשיו פסיונטע כתבה כי בטיול הנוכחי
    שלה (שהסתיים היום) היא אכלה ולא נפלה מהכיסא. לטענתה אפשר לוותר.

    השבמחק
    תשובות
    1. עד היום היו בערך שלושה קוראים לבלוג הזה :-) הוספתי אופציה להרשמה.

      אכן התכוונתי לדיינר שלו, קצת חששנו מללכת לשם לא רק בגלל המחיר אלא גם כי לא היינו בטוחות שהאוכל יהיה לטעמנו, ובמחיר שהוא גובה...
      אז מצד אחד שמחה לשמוע שלא הפסדנו כלום, מצד שני חבל שהיא לא נהנתה.

      מחק